החלטה בתיק רע"פ 6256/04

           נגד המבקש, ארתור קמינסקי, הוגש בחודש אוקטובר 2004, כתב אישום בו יוחסו לו מעשי אלימות, הטרדות ואיומים, אשר כוונו כנגד בת-זוגו שביקשה לסיים את מערכת יחסיה עמו. נטען, כי במספר הזדמנויות הטיח המבקש את המתלוננת על הרצפה, סטר לה, הכה באגרופיו בפניה, ואף תקף את אחותה כאשר זו ניסתה להפריד ביניהם. באחד המקרים נאלצה המתלוננת להזעיק את המשטרה, ומשזו הגיעה סירב המבקש למסור לידי השוטרים את תעודת הזהות שלו ואף ניסה להימלט. לאחר שנתפס החל המבקש להשתולל, בעט לכל עבר, ופגע באחד השוטרים. בכתב האישום יוחסה למבקש עבירה נוספת של תקיפה, והפעם היה קורבנה איש המשמר האזרחי. בגין כל אלה יוחסו למבקש עבירות לפי סעיפים 192, 273, 275, 288, 379, 380 ו-382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

           ביום 24.12.2004, ובעקבות גיבושו של הסכם טיעון, תוקן כתב האישום, המבקש הודה בעובדותיו, ובית משפט השלום הרשיעו וגזר לו 9 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי.

           המשיבה ערערה על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי, שם טענה כי העונש אינו משקף נאמנה את חומרת המעשים שביצע המבקש וריבויים. בית משפט קמא קיבל את הערעור, והעמיד את תקופת מאסרו של המבקש על 18 חודשים.

           עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ולאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה החלטתי לדחותה. המבקש מלין על כך שבית משפט קמא לא הורה על קבלת תסקיר מבחן נוסף בטרם החליט לקבל את ערעור המשיבה, והסתפק בתסקיר המבחן שעל עריכתו הורה בית משפט השלום. נטען, כי אותו תסקיר ישן כלל נתונים חסרים ולא מדויקים בדבר מצבו של המבקש, יחסיו עם המתלוננת, והתקדמותו בתהליך הטיפולי בו השתלב במקום כליאתו. ועוד נטען, כי בתסקיר שהוגש בשעתו לא ניתן ביטוי לגרסתו לפיה המשיכה המתלוננת לקיים עימו קשרים גם לאחר מעצרו, ומאידך, נאמר בתסקיר שהוא אינו מעוניין להשתתף בתהליך טיפולי הניתן לגברים אלימים, אף שבינתיים חל שינוי בגישתו לעניין זה.

           טענותיו אלו של המבקש אינן מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו-שלו, וזוהי המשוכה הראשונה עליה היה חייב לדלג כדי לקבל רשות ערעור. אולם, לא רק מעל משוכה זו הוא לא חלף, אלא שגם בחינת העונש לגופו אינה מגלה בו פן של חומרה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2004 מעלה כי בית המשפט המחוזי היה ער לטענה לפיה פוקדת המתלוננת את המבקש במקום מאסרו, אולם מנגד ניצב מספרן הרב של העבירות, ההסלמה במעשים, האלימות בה נהג המבקש גם כלפי משרתי הציבור, עברו הפלילי, ולבסוף העובדה כי גם במהלך משפטו הוא חזר ועבר עבירה נוספת של תקיפת שוטר. לנוכח כל אלה ההחמרה בעונש כמו התבקשה מאליה, ומכאן מסקנתי כי לא הוכחה עילה כלשהי אשר תצדיק את בחינת עניינו של המבקש בפני ערכאה שלישית.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ד (12.7.2004).

                                                                                                   ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: